Rate this post
כדי לדבר על דמנציה התנהגותית, תחילה עלינו לומר כמה מילים על דמנציה באופן כללי. דוקטור אלעד לאור מסביר כי דמנציה היא שם כולל למספר מחלות שהמשותף להן הוא תהליכים באזור המוח שמשפיעים באופן הדרגתי על תפקודים קוגניטיביים בקרב הלוקים בהן. אותם תהליכים הם ממושכים ואיטיים ועשויים לארוך מספר שנים. אלצהיימר היא הצורה הנפוצה והמוכרת של דמנציה – מדובר במחלה שפוגעת באזורי הדיבור, ההבנה והזיכרון. ד”ר אלעד לאור מסביר כי זו הסיבה שבגינה חולי אלצהיימר נוטים שלא לזכור פרטים. צורת הביטוי של דמנציה התנהגותית במקרים מסוימים, הדמנציה משפיעה על האונות הקדמיות במוח – אלו הם האזורים שבהם מבוצעים שיקולים שונים בחיינו: ריכוז, התלבטויות, ניתוח מצבים וכדומה. כאשר אזורים אלו נפגעים, ייתכנו מקרים של התנהגות הנחשבת לא הולמת מצד הלוקים במחלה: קושי שיפוטי, חוסר טאקט בולט, הסתגרות ועוד. הסימנים הראשונים של דמנציה התנהגותית יכולים להיות מתונים, כמו בעיות תכנוניות וארגוניות. ואיך נזהה את תחילתה של דמנציה התנהגותית? בדרך כלל יהיה שינוי התנהגותי שמתאפיין במצבי רוח שונים, בהתייחסות אחרת לסובבים – ולא מדובר בחריג בהתחשב בשינויים שעוברים אנשים בעשורים המתקדמים, כמו יציאה לגמלאות, נכדים ונכדות שמצטרפים, מעורבות גדולה יותר וסיוע לילדים וכיוצא בזה. אבל לרוב יהיו גם תסמינים נוספים, למשל רצון תמידי להסתגר חברתית, היעדר מוטיבציה ואדישות מסוימת, מודעות חלשה, חוסר רגישות לאחרים ועוד.
ד”ר אלעד לאור מציין כי בשלבים מאוחרים יותר מדובר ביכולת הולכת ונשחקת להיות מעורב בשיחות מורכבות, בהתנהגות חריגה דוגמת זלילת אוכל רב, התמכרות לקניות ועוד אובססיות כאלה ואחריות. בדרך כלל נהוג לומר שחשד לדמנציה התנהגותית עולה אם אדם שגילו 50 ויותר מפתח החמרה בתכונותיו.